פסק-דין בתיק ת"א 1392-12-07

1.         זוהי תביעה לפיצויים על פי חוק הפלת"ד, בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים מיום 6.4.07 (להלן: "התאונה" או "האירוע"). התובע טוען כי ביום האירוע נהג ברכב טנדר מ.ר.62-391-10 (להלן: "הרכב") בשטח העבודה, הרכב התדרדר על התובע ומחץ אותו מול קיר שהיה במקום. התובע טוען כי כתוצאה מהפגיעה נגרמו לו חבלות בבטן ובגב. אין חולק כי הרכב היה מבוטח בביטוח חובה תקף אצל הנתבעת במועד האירוע.

2.         הנתבעת מכחישה את נסיבות האירוע ואת אחריותה, וכן את הטענה כי לתובע נגרמו לו נזקי גוף בתאונה.

3.         בתיק נשמעו עדויות הצדדים, כשמטעם התובע העיד בעצמו, העיד מעבידו שהוא גם אחיו בשם עבד ח'טיב (להלן: "עבד"), העיד בנו של עבד, מוחמד חטיב (להלן: "מוחמד"), וכן העיד עובד נוסף בשם אמין יאסין מריד (להלן: "אמין"). מטעם הנתבעת העידו עו"ד חסן חטיב, וכן עו"ד תשרין עדווי. ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

האחריות:

4.         לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהעדים באופן בלתי אמצעי, וכן לאחר שעיינתי במלוא חומר הראיות והמסמכים שהוגשו לתיק, שוכנעתי כי המדובר באירוע אמיתי, כי המדובר בתאונת דרכים שאירעה לתובע במהלך עבודתו, וכי נגרמו לו חבלות כתוצאה מהאירוע.

5.         התובע והעדים מטעמו הותירו בי רושם חיובי, ושוכנעתי כי הם עדים מהימנים ודוברי אמת. התובע העיד כי עצר את הרכב בשטח המפעל בירידה מתונה, אינו זוכר אם הרים את בלם היד אם לאו, חזר מאחורי הרכב כדי להוציא כלים לעבודה מהארגז, כשהדלת האחורית של ארגז הרכב הייתה פתוחה, ואז הרכב התדרדר עליו, ומחץ אותו על הקיר שהיה בקרבת מקום. הוא החל לצעוק, ואז שמע אותו עבד, שהיה בדרכו מהמשרד במקום לכיוון הפועלים בתוך המבנה, הוא הגיע אליו וקרא ליתר העובדים שהגיעו במהירות למקום, הגיעו אמין ומוחמד, דחפו את הרכב בעליה כדי לשחרר את התובע, וכך הוא שוחרר. הזמינו אמבולנס שבא והוביל אותו לביה"ח המשפחה הקדושה בנצרת, הוא נבדק והופנה לביה"ח רמב"ם, לשם הובהל באמצעות ניידת נט"ן.

            עבד, הוא אחיו של התובע ומעבידו. הוא אישר את עיקר הדברים, אישר כי היה במשרד שהיה קונטיינר בחצר של המפעל, יצא מהמשרד לכיוון הפועלים בתוך המבנה, אז שמע את צעקות אחיו, רץ אליו, והחל הוא בעצמו לצעוק ולקרוא לפועלים לבוא, הגיעו מוחמד ואמין, דחפו ביחד את הרכב ושיחררו את התובע. עבד השכיב את התובע שם והזמין אמבולנס, ואף עלה איתו באמבולנס לביה"ח.

            אמין ומוחמד אישרו את עדויות התובע ועבד לגבי התרחשות האירוע. העידו כי שמעו את הצעקות והגיעו ומצאו את התובע תקוע בין הרכב לקיר, דחפו ביחד את הרכב כדי לשחרר את התובע, ואז הגיע אמבולנס ולקח את התובע לביה"ח.

6.         לא נפלו סתירות מהותיות בעדויות, אשר יורדות לשורש העניין. הייתה התאמה בין העדויות אפילו בפרטים שוליים שאינם ממש קשורים לנסיבות האירוע, כמו למשל את מצב השטח, כולם העידו כי לא היה אספלט, לשיפוע של המקום, כולם העידו כי היה שיפוע לכיוון התדרדרות הרכב על התובע. כולם העידו כי עבד הגיע ראשון לתובע. כולם העידו כי הייתה התקהלות במקום, והגיעו אנשים נוספים ופועלים אחרים למקום בעקבות האירוע.

7.         בדו"ח הפינוי של התובע באמבולנס של אלזהרא כרבע או חצי שעה לאחר האירוע ת/1 נרשם כי: "אוטו הדרדר עליו" וכן נרשם בסעיף ההערות כי: "במהלך העבודה רכב הדרדר עליו דחק אותו אחורנית נפל, נחבל בבטן ובגב. הועבר במצב יציב למיון איטלקי". הרישום בת/1 תומך בגרסת התובע ומאשש אותה.

            אומנם לא נרשם כי הוא נדחק לקיר בקרבת המקום, אך אין בכך כדי להעלות או להוריד.

            גם אינני מייחסת כל חשיבות לשאלה אם הוא נשאר בעמידה או נפל לאחר שחרורו מההרכב, או נפל לפני שחרורו מהרכב. גם לא ניתן לצפות מהעדים שהעידו מספר שנים לאחר האירוע לזכור אם נפל מהמכה או לאחר שחרורו מהרכב, או בכלל.

8.         בתעודת חדר המיון מביה"ח המשפחה הקדושה ת/7 (וכאן יש להבהיר כי ביה"ח האיטלקי הוא ביה"ח המשפחה הקדושה) נרשם כי: "לדבריו היום טנדר התדרדר עליו בהיותו בעמידה. נחבל באזור הטבור. מתלונן על כאב בטן..." הרישום בתעודת חדר המיון הוא רישום אותנטי, נמסר ספונטנית בזמן אמת, פרק זן קצר לאחר האירוע, ויש לייחס לו משקל ראייתי משמעותי. הרישום בת/7 תומך בגרסת התובע ומאשש אותה.

9.         בביה"ח המשפחה הקדושה הוא הופנה באותו יום למיון טראומה בביה"ח רמב"ם להמשך בירור, ובקבלתו בביה"ח רמב"ם נרשם מפיו כי: "לדבריו בזמן עבודה היה מעורב בתאונת דרכים קבל מכה בטן תחתונה...". גם רישום זה מאשש את גרסתו של התובע.

10.        בטופס בל/250 ת/11 נרשם ע"י המעביד עבד כי: "בזמן עבודה הדרדר עליו טנדר ומחץ אותו בקיר תומך". בהודעה של התובע על פגיעה בעבודה שהוגשה למל"ל, אשר מולאה ככל הנראה ביום 20.5.07 נרשם מפיו של התובע כי: "עת עבדתי באזור תעשיה ציפורית רכב המעביד הדרדר ממקומו ומחץ אותי עם הקיר הסמוך". אין מחלוקת כי התאונה גם הוכרה ע"י המל"ל ושולמו לתובע דמי פגיעה. תיאור התאונה בטפסים דלעיל תומך בגרסת התובע להתרחשות התאונה.

11.        בהודעת התובע על תאונת דרכים במשטרה נרשם מפיו כי: "עת עבד באזור תעשיה ציפורית רכב הנ"ל התדרדר ממקומו ומחץ אותי עם קיר תומך שהיה סמוך. נפגעתי בכל חלקי הגוף. אמבולנס זהראא הוביל אותי לבי"ח משפחה קדושה ומשם לבי"ח רמב"ם". גם רישום זה תומך בגרסתו של התובע.

12.        באשר לשאלה אם עבד אכן היה עד לתאונה אם לאו, ייאמר כי עבד לא ראה את התדרדרות הרכב על התובע, ולא ראה את התרחשות התאונה, אלא כעדותו שמע צעקות, הסתכל לכיוון התובע וראה כי הוא תקוע כין הרכב לקיר, ואז מיהר לעזרתו. לאחר ששמעתי את העדויות אני מאמינה כי עבד היה בחוץ בשטח הפתוח, שמע וראה את התובע באותו מצב, ומיהר לעזרתו, ואף צעק וקרא ליתר הפועלים לבוא ולהושיט עזרה. אומנם בתצהיר הנסיבות של התובע נ/3 מיום 26.4.08 נרשם מפיו כי לא היו עדים לאירוע, אך בטופס המל"ל, כחודש וחצי לאחר האירוע, הוא כתב כי עבד היה עד לתאונה. אני מאמינה לתובע, ולכל עדיו כי עבד היה הראשון שהגיע לתובע והוא זה שקרא להם להגיע.

13.        בעניין זה ב"כ הנתבעת לטעמי ניסה להיבנות, ולא בצדק, מכך שהתובע הכחיש את חתימתו על תצהיר הנסיבות. לשם כך הביא לעדות גם את עו"ד חסן חטיב, וגם את עו"ד תשרין עדווי. בהתחשב במהות העדויות ומידת המוצקות של חומר הראיות, וכן בהתחשב במימדים הקטנים של התיק, לא היה זה צעד נכון או ראוי מצד ב"כ הנתבעת. הדבר מקבל משנה תוקף נוכח העובדה כי עדויות עורכי הדין חטיב ועדווי הם לכל היותר עדויות שמועה בכל הקשור לתוכן התצהיר. אם רצונו של ב"כ הנתבעת היה לקעקע את מהימנותו של התובע, אזי הוא כשל בכך נוכח כל האמור לעיל. גם בהנחה שהתובע הוא שחתום על התצהיר, גם אז איני מוצאת לנכון לבסס על התצהיר ממצא עובדתי הסותר את כל יתר הראיות בתיק, ואת התרשמותי החיובית מעדויות התובע ויתר העדים. לפיכך אינני מקבלת את טענותיו של ב"כ הנתבעת בסיכומיו.  

14.        התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני קובעת כי התובע היה מעורב בתאונת דרכים, עת התדרדר הרכב לעברו, פגע בו ודחק אותו על הקיר שהיה בקרבת מקום. בהיות הנתבעת מבטחת הרכב בביטוח חובה תקף בזמן האירוע, הרי היא מחויבת לפצותו על נזקיו.